החלטה בתיק מ"ת 18372-03-12

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשמים מוחמד אגבראיה ומחמוד אבו שאהב אגבאריה (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2" בהתאמה. יחדיו: " המשיבים"), הוגשו שני כתבי אישום נפרדים שעניינם עבירות ביטחוניות.

בד בבד עם הגשת כתבי האישום נגד המשיבים, הוגשו בקשות למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים בפני ביום 19.3.12 ולנוכח המסכת העובדתית והמשפטית הזהה ובהסכמת הצדדים, אוחדו שתי הבקשות לבקשה אחת, משכך החלטתי זו עניינה בשני המשיבים.

בהתאם לאמור בכתבי האישום, במהלך החודשים נובמבר 2011 עד פברואר 2012, במספר רב של פעמים, נהגו המשיבים לקחת כספים מאגודת "האסיר אלנור" שהיא התאחדות בלתי מותרת, ומחמאס שהוא ארגון טרור (יחדיו להלן: " הארגונים"), ולהעביר את אותם כספים לאסירים בטחוניים לשעבר, למשפחות אסירים ביטחוניים ולפעילי חמאס (להלן: " מקבלי הכספים" או " המוטבים") וזאת כפיצוי עבור פעילותם לטובת ארגוני הטרור וכן בגין ישיבתם בבתי הסוהר בישראל.

העברת הכספים, הייתה מתבצעת בכך שתושב עזה בשם, אבו עותמאן היה יוצר קשר עם המשיבים ומעביר להם מסרון ובו קוד, מספר טלפון של תושב זר אריתראי וסכום הכסף אותו עליהם לקבל מהאריתראי. המשיבים היו יוצרים קשר עם האריתראי, קובעים מפגש באזור התחנה המרכזית הישנה, מקבלים מידיו את סכום הכסף ומדווחים לאבו עותמאן על קבלת הכספים. בהמשך היה אבו עותמאן מעביר למשיבים הוראות אודות פרטי המוטבים אליהם יש להעביר הכספים, ודרכי התקשרות עמם. המשיבים היו יוצרים קשר עם אותם מוטבים או מי מטעמם ומעבירים להם הכספים במקומות מפגש שונים הנמצאים בשליטת הרשות הפלסטינית. בנוסף נהגו המשיבים להעביר באותה הדרך סכומי כסף גבוהים לעמאר מרעי תושב ברטעה (להלן: " עמאר") בכדי שיעביר כספים אלו לחשבונות בנק בסין, לאסירים ביטחוניים לשעבר ולמשפחות אסירים ביטחוניים. בין מקבלי הכספים, היו סלאח, איימן, עימאד, איימן כנוח ואחרים אשר שירתו בצורה כזו או אחרת את הארגונים הנ"ל.

בגין מעשים אלו יוחס למשיבים, עבירה של מתן שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 84 +85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1954; עבירה של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, עבירה לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה- 2005; עבירה של איסור פעולה ברכוש טרור, עבירה לפי סעיף 9 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה- 2005.

המבקשת, הפנתה במסגרת טיעונה בכתב לראיות לכאורה שיש בהן לקשור המשיבים למעשים המיוחסים להם, בכלל זאת: הודעות המשיב 1, במסגרתן הוא מתאר את הקשר עם חלפן הכספים, אבו עותמאן; את אופן קבלת הכספים; את אמצעי הזהירות שננקטו על ידו לצורך הסוואת פעולותיו; את הבנתו לכך כי הכספים מועברים לאסירים ביטחוניים משוחררים, וכן כי גם המשיב 2 היה מודע לכך; את הקשר בין המשיב לעאמר מרעי, וחיבורו של האחרון לחלפן הכספים אבו עותמאן. הודעותיו של המשיב 2, אשר מסר גרסה לפיה הוא לא היה מודע לטיב הכספים ומקורם ושימש אך כנהג, אם כי המבקשת הפנתה להודעתו של המשיב 1 אשר מלמדת על ידיעתו של המשיב 2 לטיב הכספים, וכן להודעתו של המשיב 2 מיום 23.2.12 ממנה עולה ידיעתו הסובייקטיבית של המשיב 2 לטיב הכספים, למצער יש בה ללמד על עצימת עיניים. הודעתו של עאמר מרעי, אשר מסר כי קיבל כספים מהמשיבים שמקורם מחלפן הכספים אבו עותמאן, והעבירם לחשבונות בסין, ולאסירים ביטחוניים. הודעותיהם של אסירים ביטחוניים, אשר אישרו כי קיבלו כספים בנקודת מפגש שונות שגם עלו בהודעותיהם של המשיבים, אם כי רובם של האסירים הביטחוניים לא זיהו את המשיבים כאנשים שהעבירו להם את הכספים.

לגישת המבקשת, מעשי המשיבים מקימים חזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) בהשתלבותו עם סעיף 35(ב) לחוק המעצרים, זאת בנוסף למסוכנות הרבה העולה מהמעשים. המבקשת הדגישה על דרך ההפניה לפסיקות בתי המשפט, כי גם בפעולות שלכאורה מטרתן היא אזרחית, קיימת מסוכנות. שכן פעולת המימון יש בה לשמור על חיות הארגון, לפתחו ולאפשר ביצוע פעולות טרור עתידיות. בנוסף לכך, לגישת המבקשת קיים בנסיבות העניין חשש לשיבוש הליכי משפט על ידי התחמקות מהדין, זאת בהתחשב בקשריהם של המשיבים עם אנשים מהרשות הפלסטינית. לנוכח האמור ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בא כוח המשיב 1, התנגד לקיומן של ראיות לכאורה. טענתו העיקרית של בא כוח המשיב הייתה כי מרשו סבר שהוא פועל בצורה חוקית ולגיטימית עת לקח חלק במכניזם של העברת כספים של סוחרים מעזה לסוחרים מסין. זאת כאשר המשיב לא היה מודע לנסיבות העבירות המיוחסות לו ולכל היותר הוא עצם עיניו, אם כי העבירות המיוחסות למשיב מחייבות הימצאותה של כוונה מיוחדת שלא התקיימה. בא כוח המשיב הפנה בנוסף לקושי בהבנת האיסורים הפלילים הקשורים בסחר עם רצועת עזה, זאת בהתחשב בסגר המוטל על עזה והימצאותו של סחר עמה ובכלל זאת על-ידי סוחרים ישראלים. כמו כן כי לא מוסברת ההבחנה בין מעשי המשיבים אשר העבירו כספים בהקשר אזרחי, אל בין קבלת כספים מידי חמאס לצורך תמיכה באסירים ביטחוניים בעת הימצאותם בכלא הישראלי, כגון קבלת "קנטינה" בבתי הכלא. בהקשר זה הוסיף בא כוח המשיב וטען כי בנסיבות העניין לא ברור מכתב האישום ההבדל בין סעיף 8 לחוק לאיסור מימון טרור המיוחס למשיב אל בין סעיף 9 לאותו חוק.

מעבר לכך נטען, כי במהלך העברת הכספים ולאחר שהמשיב ידע על כך שהוא מעביר כספים שמקורם בארגוני טרור, הוא ביקש מאבו עותמאן להפסיק להעביר הכספים. אולם אז אבו עותמאן חייב את המשיב להחזיר לו הלוואה קודמת שנטל, והמשיב המשיך לשתף פעולה מחשש לפגיעה בו על ידי אותו אבו עותמאן.

כמו כן נטען כי בנסיבות העניין עילת המסוכנות קיימת אך לנוכח היותה של העבירה עבירת ביטחון, אם כי אין המדובר בסיכון אמיתי. בנוסף כי לא מתקיים חשש להימלטות מהדין. לנוכח האמור ובהתחשב בכך שאין למשיב כל עבר פלילי, ביקש בא כוח המשיב להורות על שחרור מרשו לחלופת מעצר במתן ערובות ובתנאים מגבילים.

בא כוח המשיב 2, גם הוא התנגד לקיומן של ראיות לכאורה. בא כוח המשיב 2 פירט במסגרת טענותיו כי המשיב 2 כלל לא היה מודע לאופי הפעילות או למקור הכספים. כך נטען כי המשיב 2 החל לעבוד עם המשיב 1 ושימש בעיקר כנהג, זאת ללא כל ידיעה כי מקור הכספים הוא בארגון טרור. בנוסף כי המשיב מסר כי רק במהלך השבוע האחרון למעצרם הוא התחיל לחשוד כי פעולותיו של המשיב 1 אינן כשרות, ושרק ביום האחרון המשיב ידע על טיב הפעולות של המשיב 1 ומשכך הוא הפסיק לעבוד עם המשיב 1. בא כוח המשיב טען בנוסף כי לא ניתן להבין מהודעת המשיב 1 על מודעותו של המשיב 2 לטיב הפעולות, לנוכח השינויים שבהודעה והיעדר בהירותה. בא כוח המשיב הפנה לכך כי המשיב 2 לא נקט אמצעי זהירות להסוואת פעולותיו, דבר שיש בו ללמד כי הוא סבר בתום ובתמים שהוא פעל בצורה חוקית, וכי הכספים שהוא העביר לא היו קשורים לחמאס. כמו כן הפנה בא כוח המשיב לשיתוף הפעולה המלא של המשיב עם חוקריו, ולכך שהוא מסר את כל הידוע לו על פעולותיו, דבר שגם הוא יש בו ללמד כי המשיב לא סבר שהוא מפר החוק. מעבר לכך נטען כי אין ראיות לכך כי התשלום לאותם אסירים נעשה למטרות טרור או כתגמול על מעשי טרור, אלא המדובר בתשלומים שבאו לתמוך במקבלי הכספים בהקשר אזרחי.

בא כוח המשיב, הדגיש כי בנסיבות העניין לא עולה מסוכנות מהמשיבים, כך גם אין חשש להתחמקות מהדין. לנוכח האמור ובהתחשב בכך שלמשיב אין כל עבר פלילי, ביקש בא כוח המשיב לבחון אפשרות שחרור מרשו לחלופת מעצר.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר עיון בכלל הראיות לכאורה שנפרשו בפני, וקריאת הודעות המשיבים, אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות שיש בהן לקשור את המשיבים למעשים המיוחסים להם.

המשיבים אישרו במסגרת הודעותיהם כי הם אכן היו מעבירים כספים דרך אבו עותמאן לאחרים, הן אם לחלפן הכספים עמאר מרעי או לאנשים אחרים תושבי השטחים [ראו תמיכה לכך בהודעת עמאר מרעי מיום 11.3.12 ש' 45- 48].

מהודעות שנגבו מהמשיבים עולה גרסה לפיה המשיבים העבירו הכספים מאבו עותמאן לאחרים, כחלק מהפעלת מכניזם מורכב להעברת כספים בין סוחרים שעוסקים בסחר עם תושבי עזה, כך גם באי כוח המשיבים הרחיבו במסגרת טיעוניהם בפני, בעניין זה.

במסגרת הודעותיו של חלפן הכספים מרעי, הוא הבהיר את הצורך של אבו עותמאן להעביר כספים דרך המשיבים. הוא מסר כי ככל הנראה אבו עותמאן עוסק עם סוחרים ישראלים שמעדיפים לפנות לחלפנים מעזה או הגדה על מנת להתחמק מתשלום מסים. אולם אבו עותמאן, בהיותו חלפן בעזה לא יכול להעביר כספים, על כן הוא פונה לחלפנים אחרים שמחוץ לעזה. בעוד שהמשיבים היו מעבירים הכספים מאבו עותמאן אליו (החלפן מרעי), והוא היה מעביר הכספים לסוחרים בחו"ל.